מכירים את חלום הבלהות הקלאסי?
אתם מסתובבים בחוץ, ערומים לגמרי, וכשאתם מתעוררים אתם מכוסים זיעה קרה ומודים לאל על ההמצאה הגאונית שנקראת "מציאות".
לי הייתה גרסה מקצועית. שנים לפני הברידג', כשעבדתי בהקמת מפעל אינטל בקרית גת, חלמתי שיצאתי לסיור שטח עם נעלי ספורט. לא נעלי בטיחות. קנס של 250 דולר ומבוכה מקצועית שלמה. התעוררתי בהקלה.
עכשיו תארו לעצמכם את גרסת הברידג'.
יד מושלמת. סדרה מנצנצת. ואין כניסות. בכלל. מתעוררים מכוסי זיעה קרה.
הבעיה היא שזה לא תמיד נשאר בחלום.
השבוע קיבלתי יד שהגיעה דווקא מחלום טוב למדי:
יכולתי להכריז 6NT מיד. אבל רגע, אולי יש כאן סלם גדול? אולי אפשר לזכות בכל הלקיחות?
הכרזתי ♣2, השותף ענה ♦2, הכרזתי ♣3, הוא החזיר ♥3.
עצרתי לחשוב.
כל מה שצריך מהשותף זה לקיחה אחת. רק אחת. אם יש לוQ♠ , שופכים את היד. אבל אם יש לוK♥ ? זה סביר לאור ההכרזה, ואז לא תהיה לי שום כניסה אליו.
בלב כבד, ויתרתי. הכרזתי 6NT.
ואז ראיתי את החלוקה המלאה.
לצפון היו שתי לקיחות. לא אחת. שתיים. יפהפיות, שמנמנות, ממתינות בסבלנות.
חסומות לגמרי.
ביצעתי בדיוק מה שהכרזתי, 12 לקיחות, ונשמתי בהקלה. הייתי כפסע מלהכריז סלם גדול ולבזבז את כל היד.
זה חלום הבלהות של הברידג'. לא כי טעיתם. לא כי שיחקתם רע. אלא בגלל שלפעמים הקלפים פשוט עושים לנו דווקא.
לפחות הפעם התעוררתי בזמן.