יש ימים שבהם אני ממש מתייאשת מהברידג'.
אני בטוחה שכל שחקן ברידג' מכיר את התחושה הזו – ששום דבר פשוט לא הולך.
מילא זה היה תלוי רק בי.
אבל לפעמים הבעיה היא השותף – וברוב המקרים השותף שלי הוא בכלל בוט של BBO.
לבוט יש יתרונות ברורוים:
הוא חכם, לא שוכח מוסכמות, לא מתבלבל בספירת הקלפים, ותמיד אפשר ללחוץ על ההכרזה ולראות בדיוק למה הוא התכוון. הלוואי והיה לי כפתור כזה גם לשותפים אנושיים – משהו שקורא מחשבות בלחיצה.
ובכל זאת חסר לו משה. איזה בורג קטן.
האלגוריתם שלו מדויק אבל חסר דמיון. הוא מתוכנת מדי, צפוי מדי – וכבר שנים שאני לא מצליחה באמת "לפצח" אותו ולהתאים את עצמי אליו. זה מתסכל.
יש לי דוגמה ממש טרייה מהשבוע האחרון. יד שהתבזבזה על תוצאה גרועה – אולי באשמתי, אולי בגללו. תחליטו אתם.
מזרח-מערב התערבו בצורה אגרסיבית ומנעו מאיתנו מכרז הדרגתי ומדויק.
היה ברור שהצד שלנו חזק – לא חזק מדי, כי צפון התערב עם סדרה, הכרזה שמוגבלת בכוח. אין לו יותר מ 17 נקודות. בכל זאת משחק מלא יש לנו.
הנחתי שלשותף חמישייה בלבד ב ♥, והשתמשתי ב responsible double כדי להראות אורך בסדרות שלא הוכרזו.
צפון הבין – כבר אמרנו שבוטים זוכרים הכל ולא מתבלבלים – והכריז משחק מלא במינור.
לכאורה הכרזה סבירה.
אבל…
הייתה לו שביעייה במייג'ור. לא חמישייה, לא שישייה. שביעייה.
הכפל שלי שלל תמיכה של שלושה קלפים, אך בדרך כלל מראה לפחות שני קלפים בסדרת השותף.
בפועל, שיחקנו חוזה במינור, ביצעתי 12 לקיחות בלי שום קושי – והפסדתי לכל מי ששיחק ♥4 וזכה בתוצאה מצוינת.
אנחנו? אפילו לא התקרבנו ל 30%.
אז מה המסקנה?
האם אני הבעיה?
הייתי צריכה להכריז ♥4 עם שני קלפים בלבד בתקווה שלשותף יותר מחמישה?
אין לי תשובה, רק תסכול. לא בגלל התוצאה הגרועה – זה חלק מהמשחק.
אלא בגלל שאילו שיחקתי עם שותף עם דופק, אפשר היה לדבר. לנתח, להסיק מסקנות לפעם הבאה.
עם בוט אין עם מי לדבר.
ואין שום דרך לדעת אם בפעם הבאה הוא יעשה בדיוק את אותה הכרזה – או יפתיע מחדש.
ואולי זה הלקח האמיתי:
ברידג’ הוא משחק של שותפות, לא רק של קלפים.
וכשאין שותפות – אפילו משחק נכון לא תמיד מביא תוצאה טובה.