בילדותי ונעוריי הייתי תולעת ספרים. להוריי הייתה ספריה ענקית, ועד גיל 14-15 קראתי כמעט את כולה. כולל "מלחמה ושלום" של טולסטוי, שהתפרס על פחות או יותר עשרה כרכים.
אבל שיעורי ספרות בבית ספר? אותם דווקא לא אהבתי. עד היום, למשל, לא הצלחתי לפתוח את "חטא ועונשו", אף שזה היה ספר חובה בתיכון. איכשהו דילגתי עליו – אולי כבר אז לא האמנתי, וגם היום לא ממש מאמינה, שלכל חטא מגיע עונש.
קחו לדוגמה את היד ששיחקתי השבוע ב BBO, והביאה לי 95% תמימים. תוצאה שממש לא הגיעה לי – ההכרזה הייתה רחוקה ממושלמת, ולמען האמת היינו אמורים ליפול בגדול.
הנה היד המדוברת:
במקום לשחק חוזה קל ונוח של ♠4, מצאנו את עצמנו ב 3NT.
צפון , משום מה, דילג על חמישייה יפה במייג'ור והעדיף לתמוך במינור.
ואני? עם 16 נקודות והרבה אופטימיות (שלא תמיד מסתדרת עם המציאות), הכרזתי 3NT -ללא עוצר בסדרת היריבים. טעות קלאסית שאני מטיפה לתלמידים שלי עליה יום יום.
מה שקרה אחר כך שייך למחלקת הנסים. אולי כי חנוכה ממש מעבר לפינה?
מערב הוביל T♣. מזרח זכה והחזיר ♥. הבנתי שאין דרך חזרה – חייבים לפתח את ה ♠. נכנסתי לדומם עם K♦ ושיחקתי ♠ נמוך. מזרח קפץ עם A♠, זכה גם ב A♣ והמשיך ב… ♥.
וכמו שאומרים – השאר היסטוריה.
פתאום החוזה הנוראי הפך לביצוע נאה, וה־95% נחתו על הדף כאילו הרווחתי אותם ביושר.
לפעמים בברידג' – כמו בחיים – לא כל טעות מקבלת את “העונש” שלה, ולפעמים דווקא מהלך מוטעה מביא לך את התוצאה הכי טובה על הלוח 😊
ואם יש מוסר השכל?
תמיד עדיף להכריז נכון – ואם לא, אז תדאגו שהנס ישלים את הפער.