שמעתם את המשפט "על הטעויות משלמים"?
ברוב המקרים זה נכון – אבל לא תמיד. יש מצבים שבהם עושים טעות, לא משלמים עליה, ואפילו יוצאים נשכרים.
זה נכון בברידג', זה נכון גם בחיים.
לפני הרבה שנים נסעתי ללימודים לתל אביב ופספסתי את הפנייה. המשכתי לנסוע על דרך נמיר, מחפשת נואשות מקום שאפשר לעשות בו פרסה. כשראיתי צומת שנראה לי מותר (לפחות ככה חשבתי), פניתי – ומיד שוטר סימן לי לעצור.
משלמים על הטעות?
ממש לא.
עשיתי פרצוף מסכן, הזלתי דמעה ולחשתי "אני מבאר שבע… לא מבינה איך נוהגים פה". להפתעתי הגמורה השוטר שחרר אותי – בלי קנס, בלי הזהרה. רק עם איחור של חצי שעה לשיעור.
לא שילמתי אבל כן למדתי: מאז אני נוסעת לתל אביב רק בתחבורה ציבורית.
ואם כבר טעויות – בואו נחזור לברידג'.
אתמול שיחקתי חוזה של 3NT עם 21 נקודות משותפות, כשליריבים 11 לקלפים כולל כל הגבוהים בסדרת ה ♥. חוזה שבלשון המעטה לא נראה מבטיח.
נפלתי?
ממש לא, ביצעתי 9 לקיחות.
הנה החלוקה המלאה:
הבעיה התחילה ברגע שהשותף הכריז קיו ביד – הכרזה שאמורה להזמין, אבל בפועל היו לו רק 9 נקודות לא יפות במיוחד.
בשלב זה כבר עלינו על "דרך נמיר", ולא הייתה פנייה בה מותר להסתובב אחורה.
הנחתי שלצפון יד חזקה – ועליתי ל 3NT.
מערב הוביל ב ♣2. שיחקתי נמוך מהדומם – וכשזה החזיק, החוזה כבר היה סגור:
4 לקיחות ב ♣
3 ב ♠ (אחרי שהמערב הכריז ידעתי שהעקיפה עליו תעבוד)
2 ב ♦.
אז מה אתם אומרים? עדיין בטוחים שעל כל טעות משלמים?
ואם תהיתם:
אילו הייתי המערב, לא הייתי מובילה כמו שהוא הוביל. כנראה הייתי בוחרת ב A♥ – לנסות להבין מה קורה ולקבל איתות מהשותף.
ואז…
היה צריך להמציא שם אחר לגמרי לבלוג 😉