👉 כשאין הכרזה טובה

יש ידיים שפשוט בלתי אפשרי להכריז אותן – מה שלא נכריז, לא יהיה מושלם.

אני בטוחה שגם אלוף עולם בברידג' נתקל מדי פעם ביד כזו, מביט בקלפים ושובר את הראש מה לעזאזל עושים כאן.

היתרון של אלוף עולם (או שחקן מנוסה בכלל) הוא לא בכך שיש לו פתרון קסם, אלא בכך שה"אלגוריתם" שלו לקבלת ההחלטות עובד טוב יותר.

הוא מבין טוב יותר את ההשלכות של כל בחירה, יודע מה פחות מזיק, ומה עלול להיות אסון. בקיצור – יש לו ניסיון. והוא כבר אכל לא מעט קש בדרך.

אז בדקו את עצמכם.

אחרי שני פאסים המכרז מגיע אליכם, ואתם מחזיקים את היד הזו:

ברור שמשהו חייבים להכריז.

השותף העביר, הסיכוי למשחק מלא לא גבוה, ולכן המטרה שלנו היא כנראה להפריע ליריבים יותר מאשר למצוא חוזה לעצמנו.

פותחים ♣3? (כי ♣2 ברור שלא…)

או שבכל זאת מנסים את המייג'ור?

מהסוג של הדילמות שמוסיפות לי שיערות לבנות.

בסופו של דבר החלטתי לפתוח ♣3.

האיכות הטובה של ה ♣ לעומת האיכות הירודה של ה ♥ הכריעה לטובת המינור.

מערב התערב, מזרח תמך – ומצאנו את עצמנו בהגנה נגד ♠4.

הגיע הזמן לראות את החלוקה המלאה:

צפון הוביל ב A♣ והמשיך ב ♣7. זכיתי עם Q♣.

כאן כבר היה ברור שגם למערב וגם לצפון נגמרו ה ♣.

מה עכשיו?

• לשחק ♣ ולקוות שהשותף, שיחתוך אחרון, יצליח לזכות בלקיחה?
• או להוביל ♦ בודד, בתקווה שהאס אצל השותף – ולקבל חיתוך מפיל?

עוד התלבטות, עוד כמה שיערות לבנות.

בחרתי באפשרות השנייה, וכמו שאתם רואים – זה עבד. היריבים נפלו בלקיחה אחת בלבד אבל הנפילה הזו הייתה שווה לנו 93%.

צפון/דרום, עם 17 נקודות גבוהות בלבד, יכולים לבצע חוזה של ♥4!

אבל בפעול כל מי ששיחק ♥ – שיחק בגובה 5, עם דאבל "מתנה", בניסיון להתחרות מעל ♠4 של היריבים.  גם זוגות ששיחקו ♣5 קיבלו דאבל ונפלו בלקיחה.

רק בשני שולחנות שיחקו ♠4 – אצלנו ואצל שחקן נוסף.

אלא שהוא (או היא) בחר להמשיך ♣ בלקיחה השלישית –  והחוזה בוצע.

הפעם זה הצליח לי. אבל אין שום ערובה שבעוד כמה דקות לא אקבל חלוקה בעייתית חדשה – ושוב אעמוד חסרת אונים מול דילמה אחרת.

ומצד שני? זאת בדיוק הסיבה שאני כל כך אוהבת ברידג' – גם כשלא מצליח.