ברוסית יש פתגם: "איך שתתחיל את השנה, ככה היא תיראה." חגיגה עם חברים, אווירה טובה, רגל ימין – ושנה מוצלחת מובטחת. רגל שמאל – וסבל מובטח.
קצת תמים, נכון?
אבל נסו את ההקבלה הישראלית: "איך שעלית לארץ, ככה זה יימשך." עלינו בשיא מלחמת המפרץ, לפני 35 שנה. ומאז – אתם יודעים.
אז כן, סמכנו. וממשיכים לסמוך. על צה"ל, על יכולות שמתחזקות עם השנים – גם אם לא בלי כשלונות. כיפת ברזל, קלע דוד, מגן אור – אלה לא רק שמות יפים. זה מה שמאפשר לנו להמשיך לחיות כאן, גם כשהשמיים לא שקטים.
ומה הקשר לברידג'? פשוט: גם שם צריך להגן על עצמך. בחוזה ללא שליט, עוצרים בכל הסדרות הם לא מותרות – הם הכרח. וכמו במערך ההגנה שלנו, עוצר אחד לא תמיד מספיק. שכבה אחת מחטיאה – השנייה אמורה לתפוס.
מה קורה כשהן לא קיימות? תראו:
היד נראתה חזקה, העוצר היה קיים – ובכל זאת נפלתי.
הכרזתי3NT עם יד מוצקה, אבל עוצר אחד בלבד בסדרת הספייד. מערב הוביל ב K♠. עיכבתי – בתקווה נואשת לנתק ביניהם. לשווא. כשניסיתי לפתח את הקלאבים, מערב זכה בחמש לקיחות ברצף, והחוזה קרס.
שכבת הגנה אחת, כפי שאמרנו, לא תמיד מספיקה.
אבל האמת? לא כל האשמה עליי. שותפי הכריז עם 5 נקודות בלבד – וכך מצאתי את עצמי בחוזה שלא הייתי אמורה להיות בו מלכתחילה. גם כיפת ברזל לא יכולה לעשות נסים אם האזרחים לא מצייתים להוראות פיקוד העורף.
המסר כפול: תדאגו לשכבות הגנה מספיקות – ותוודאו שהשותף לצידכם ראוי לאמון.