המשפט "”Never say never הומצא בשביל משחק הברידג'. אין לי ספק.
כל כלל שאנחנו לומדים – אפשר למצוא יד שמוכיחה את ההיפך.
אומרים "לא להוביל מתחת לאס" – ויש ידיים שרק הובלה מתחת לאס מפילה את החוזה.
אומרים "שני נמוך, שלישי גבוה" – ומיד מוסיפים רשימה מכובדת של יוצאים מן הכלל.
לא משנה כמה הכלל הגיוני, מבוסס סטטיסטית ונכון ברוב המקרים – אם נשחק מספיק שנים, נקבל גם היד שלא קראה את הספר.
קחו למשל את הכלל המוכר:
אם היריבים פתחו בהכרזה – לא מגיעים לסלם.
לכאורה, הגיוני לגמרי. לפותח לפחות 12 נקודות, אז איך נגיע ל 33 נקודות הדרושות לסלם?
ואז… מגיעה היד הזו:
אני לא מאמינה גדולה בצירופי מקרים, אבל כאן נדמה שמישהו למעלה היה מעורב.
בבוקר העברתי שיעור על מוסכמת ספלינטר – הכרזת סדרה בקפיצה כפולה שמראה תמיכה טובה וקוצר
ובערב? שותפי השתמש בה, בתשובה להתערבות שלי.
בצד ימין-עליון של תמונת היד אתם רואים את המכרז.
הראש השקול לחש: "אין סלם אחרי פתיחת היריבים".
אבל הלב (ונסיון) סירבו לוותר.
אחרי שהחלפנו קונטרולים ושאלתי על קלפי מפתח – הלכתי על זה והכרזתי סלם.
כמובן שלא הסתמכתי רק על תחושות בטן.
אם לשותף אין נקודות אבודות ב ♣, ויש לו נקודות עובדות בשאר הסדרות – זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
והשותף לא איכזב: יד ענקית וביצוע של 12 לקיחות ללא מאמץ מיוחד.
היד הזו מוכיחה, שוב, שבברידג' הכל אפשרי.
Never say never – אין אף כלל שיהיה נכון מאה אחוז מהזמן.
עכשיו אתם אולי מבינים למה ברידג' כל כך מאתגר להוראה.
נסו אתם ללמד משחק שבו חייבים לדעת את הכללים…
אבל עוד יותר חשוב לדעת מתי לשבור אותם.