לכולנו יש פוביה אחת לפחות. אצלי זה הג'וקים הגדולים אלה החומים שמעלים לי את לחץ הדם לרמות בלתי סבירות. אני מתמודדת עם זה שנים, והמקסימום שהצלחתי להגיע אליו הוא לא לברוח בצרחות אם מצאתי ג'וק מת.
גם לשחקני ברידג' יש לא מעט פוביות. השכיחה ביניהן היא הפחד לשחק NT עם סינגלטון (או חס ושלום – עם חוסר).
אבל האמת? הפוביה הזו לא באמת מוצדקת. בדיוק כמו הפחד שלי מהג'וקים. הרי מה הוא כבר יכול לעשות לי – אני גדולה ממנו במאות מונים.
באותו אופן, זה גם לא נורא לשחק NT כשיש סדרה קצרה; העיקר שלפחות לאחד השותפים יהיה עוצר.
תראו את זה מזווית אחרת:
כשבידכם קלף בודד, בדרך כלל יש גם סדרה או שתיים ארוכות – וזה מקור מצוין ללקיחות.
איך הגעתי לדבר על זה? בגלל היד ששיחקתי השבוע ב BBO. זו היד שלי בדרום:
פתחתי ♣1. הייתי בטוחה שהמשחק הסופי יהיה באחד המינורים – אפילו עלה יב רעיון של סלם אפשרי.
אבל המכרז התפתח לכיוון לא צפויים:
אחרי שהבנתי שאין התאמה, הייתי צריכה לקבל החלטה לא פשוטה – האם להכריז 3NT עם שני סינגלטונים?
נשמתי עמוק – והכרזתי.
הנה היד המלאה:
בסוף המשחק ספרתי עשר לקיחות וקיבלתי תוצאה של 82%.
היו מגוון תוצאות בלוח, אבל שתיים בולטו מעל כולן:
מי ששיחק 3NT ביצע – קיבל תוצאה מצוינת,
מי שהגיע ל ♣5 – נפל.
היו גם כמה שניסו סלמים … הם כבר ממש לא סיפרו על זה לחברים.
המסקנה:
אנחנו צריכים לעבוד על הפוביות שלנו. הן פוגעות לנו באיכות החיים (כמו בג'וקים אצלי) -וגם באיכות המשחק.