ברידג' זה משחק מאתגר. לא רק בגלל הכללים הרבים שצריך להכיר, הרי כל אחד עם זיכרון טוב יכול ללמוד אותם עם הזמן. האתגר בעיניי הוא מתי ליישם את הכללים כלשונם ומתי לעקוף אותם. אני בכוונה משתמשת במילה "כללים" ולא "חוקים" כי חוקי ברידג' אי אפשר לעקוף. החוקים קובעים לנו את סדר המשחק ולא ניתנים לשינוי. למשל אי אפשר להחליט שבערב מסוים נשחק נגד כיוון השעון.
ב"כללים" אני מתייחסת לשיטת הכרזה או שיטת הגנה שיכולות להשתנות מזוג לזוג. או למשפטים מפורסמים כמו "שני משחק נמוך ושלישי גבוה" שנכונים חלקית מאד.
כשאנו בוחרים "לכופף" כלל מסוים יש לזה השלכות. השותף עלול להבין לא נכון את ההכרזה ולהסיק מסקנות מוטעות. תראו מה קרה ביד המעניינת הזאת:
עם שביעייה חלשה פתחתי ב ♦3 ורובוט בצפון קפץ ישר ל 6♦. הפסדתי A♦ בלבד וביצעתי 12 לקיחות בלי בעיה. ציפיתי לתוצאה ממוצעת וכשראיתי שקיבלתי 65% על הבורד בדקתי למה. היה ברור שאם שחקנים אחרים פתחו כמוני הרובוט שלהם יכריז בדיוק כמו הרובוט שלי. אז איך קרה שלא כולם הכריזו סלם? היה אפילו זוג ששיחק 3NT ונפל בגדול.
הסתבר שבכמה מהשולחנות דרום פתח ♦2 המראה שישייה בלבד. בפתיחה זו צפון התלהב פחות ועלה למשחק מלא אך לא לסלם. ואני שואלת: למה לא לפתוח לפי השיטה? נכון, זה לא היד המושלמת לפתיחה חלשה אך אם כבר החלטתם להתעלם מהכלל בשלמותו (אין שני מכובדים בסדרה) תעשו את זה כמו שצריך.