פאס אינה הקריאה האהובה על שחקני הברידג'. פאס זה סימן לחולשה, לפאסיביות. אולי זאת הסיבה שברידג' נהיה יותר ויותר ארגסיבי. לפני שלושים שנה למדתי שנדרש 13 נקודות לפתיחה. היום פותחים עם 12 נקודות בשגרה ואם חוק ה 20 מאפשר אז גם עם 11 או 10. גם ההתערבויות נהיו יותר תכופות, שחקנים לעיתים מתעלמים מהכללים ומכריזים סדרות רעות ללא מכובדים. אני מבינה לליבם של אלה שלא אוהב פאס אך אי אפשר בלעדיו. במיוחד במצב של התערבות חשוב להפעיל שיקול דעת.
דוגמה מהשבוע האחרון: היריב לפניכם פתח 1NT וזו ידכם:
לכל זוג חייבת להיות שיטה להתערבות אחרי פתיחת 1NT. לא מומלץ להכריז הכרזה טבעית או להתערב עם יד מאוזנת. הפותח חזק וגם המשיב יכול להיות חזק, מה שיתן למתנגדים הזדמנות לתפוס אותנו בחוזה לא מוצלח, להכפיל ולעשות עלינו קופה. שיטת ה BBO כוללת מוסכמת DONT לפיה ניתן להתערב עם יד לא מאוזנת ו 10+ נקודות. ראשית עלינו להחליט אם היד שלפנינו היא חד או דו סדרתית. נתייחס ליד של 6-4 בדרך כלל כיד דו סדרתית אלא אם הסדרה הארוכה מצוינת והסדרה השנייה מאד חלשה ואז נחשיב אותה כחד סדרתית. במקרה הזה החלטתי להראות רק את סדרת ה ♣ ולפי המוסכמה הכפלתי כדי להראות שישייה כלשהיא. המתנגדים התעלמו מהכרזתי, מערב הכריז טרנספר ל ♥ שמזרח קיבל באופן אוטומטי ושם זה נעצר. לא התעקשתי על הקלאב. הנה היד המלאה:
החוזה נפל פעם אחת ובהגנה מושלמת אפשר להכשיל גם בשתי לקיחות. מי שהתעקש על ה ♣ נפל בגדול (שימו לב לרביעייה במזרח). לסיכום – פאס זה לא בושה 😊.