בשבועות האחרונים הברידג' שלי פשוט לא זורם. אני לא מרוכזת, עושה טעויות שהייתי מצפה לראות אצל מתחילים, ועם הבוט בBBO יש לי חוסר הבנה שמגיע כמעט לרמה של משבר יחסים. BBO הכריזו בגאווה שהרובוטים שלהם עברו שדרוג משמעותי – הפכו ליותר אנושיים. כאילו לא מספיקות אי-ההבנות שלי עם שותף חי, עכשיו גם הרובוט מחליט לפתח אישיות. תחזירו לי את הגרסה הפרימיטיבית, בבקשה. הסתדרנו הרבה יותר טוב כשהוא ידע את מקומו.
וכשהמשחק לא הולך בשכל, אני עושה את מה שכל שחקנית מנוסה יודעת שאסור לעשות – מנסה בכוח. מכריזה גבוה מדי, אגרסיבי מדי, ונופלת עמוק עוד יותר.
בדיוק זה קרה לי בתחרות של הפסקת הצהריים. יד אחרי יד הרגשתי שאני שוחה נגד הזרם. כבר הייתי קרובה לטרוק את המחשב – ואז הגיעה היד הזו:
22 נקודות וחלוקה מטורפת. הייתי מעדיפה K♠ במקום K♥, אבל קלפים ומשפחה – לא בוחרים.
הפעם הרובוט לא אכזב. עם שני קלפים בלבד תמך בי עד לסלם. הצלחתי להישאר מרוכזת לאורך כל המשחק: זכיתי עם A♦ בלקיחה הראשונה, שיחקתי שני קלאבים וחתכתי את השלישי. על K♦ השלכתיK♥ , חתכתי הארט ביד וקלאב אחרון בדומם. 13 לקיחות ותוצאה מעולה. הנשמה חזרה לגוף.
אחרי יד כזו, כבר לא יכולתי להפסיק. והמזל המשיך לחייך:
18 נקודות, אחרי שיריב פותח 1NT. כמה פעמים שמעתי את השאלה הזו מתלמידים – מה עושים? התשובה שלי תמיד זהה: פאס, ומנסים להפיל. אבל כשקיבלתי את היד הזו בעצמי, להתאפק לא היה פשוט בכלל.
הצלחתי לרסן את הדחף בהתחלה. כשהמתנגדים הגיעו ב ♥2 – ברור לי ששם הם נחים – החלטתי להתערב עם ♣3. המכרז התחמם מאוד. כשמזרח עלה ל-♥3, רציתי להעניש. שותפי לא הסכים והכריז ♣4. מערב עלה ל-♥4, הכפלתי שוב – והפעם זה נשאר. החוזה נפל פעמיים: 300 נקודות לטובים ותוצאת שיא.
לו ידעתי שצפון בודד ב-♦, היינו מפילים הרבה יותר. אבל מאיפה הייתי יכולה לדעת? ובדיעבד, ראיתי שצפון/דרום יכולים לבצע סלם ב-♣ עם 20 נקודות בלבד – ספק אם מישהו יגיע לשם.
שתי ידיים. אחת שחילצה אותי מהשקע, ואחת שהזכירה לי למה אני אוהבת את המשחק הזה. הברידג' הוא כזה – רגע אחד את בתחתית, ורגע אחר הדומינו נופל בדיוק כמו שרצית. אולי זו הסיבה שאי אפשר להפסיק. תמיד יש עוד יד אחת שמחכה לתת לך את תחושת הסיפוק הזו שוב.