לפני שנים רבות, שחקן בכיר מאוד מהמועדון הזמין אותי להיות שותפתו בפסטיבל הבינלאומי בתל אביב.
זו הייתה הזמנה מפתיעה – במיוחד בהתחשב בכך שהייתי אז שחקנית די "ירוקה". ברור שקפצתי על ההזדמנות.
לא היה לי כמעט ניסיון בתחרויות ארציות, שלא לדבר על בינלאומיות.
אבל כבר מההתחלה הלך לנו מצוין. היו לי רגעים טובים, אך גם כמה טעויות לא קטנות.
למזלי, שותפי הפך את הטעויות שלי לניצחונות מבריקים.
בסיבוב האחרון ישבנו בשולחן הראשון – סימן שאנחנו מתמודדים על הכתר.
לא הכרתי אז כמעט אף שחקן מחוץ למועדון שלנו, ולא היה לי מושג שאנחנו משחקים נגד אחת מקבוצות הצמרת.
הפסדנו את המאטץ' על לוח בודד – הכרזתי סלם שלא היה.
אולי נגד קבוצה אחרת היה סיכוי לבצע את החוזה המופרז, אבל היריבה בהובלה בחרה את הקלף היחיד שיכול להפיל את המשחק.
אני זוכרת עד היום איך היא התלבטה, ולבסוף אמרה:
"לימדו אותי להוביל במה שיש" – ושיחקה את הקלף המכריע.
השבוע נזכרתי בה, כשנאלצתי לבחור קלף הובלה אחרי שהיריב מימין פתח ♠1, שותפו הכריז NT1 וזה הפך לחוזה הסופי.
היד נראתה כך:
בחרתי להוביל ב ♣2 – הסדרה הארוכה שלא הוכרזה על ידי היריבים.
התוצאה? כרוז עם ארבע לקיחות בלבד – ולנו תוצאת שיא.
כעת, הנה החלוקה המלאה:
הובלה ב ♣ תגלתה כמוצלחת בזכות חמישייה חזקה של השותף.
הכרוז ניסה לפתח ♥, ואני – כהרגלי – לא מיהרתי לשחק A♥ על סתם.
בסופו של דבר זכינו בארבע לקיחות ב ♣, המשכנו ל ♦ – וביצענו הגנה מדויקת במיוחד.
בחירת קלף הובלה היא אחת המשימות הקשות ביותר בברידג'.
איך נדע שבחרנו נכון? לרוב נגלה זאת רק בסוף המשחק – אם בכלל.
יש מי שמעדיפים "לחרוג מהכללים" וללכת עם תחושת בטן, וזה אולי עובד מדי פעם,
אבל לאורך זמן – הכללים הפשוטים הם אלו שמנצחים.
מאז אותו פסטיבל אני שומרת את המשפט ההוא קרוב לליבי:
"להוביל במה שיש."
בפסטיבל ההוא סיימנו במקום השלישי המכובד מאוד.
ללא הטעות שלי היינו כנראה זוכים במקום הראשון – אבל אולי אז לא הייתי זוכה גם בשיעור החשוב מכל.
חזרתי הביתה עם גביע גדול, פרס כספי קטן, והרבה מאוד סיפוק – וגם משפט שמלווה אותי עד היום, כבר למעלה מ־25 שנה.