לעיתים שחקן או שחקנית קוראים לי לשולחן, מראים את ידם (כמובן שזה קורה במשחק לימודי ולא בתחרות) ושואלים "האם כדאי להכריז?".
התשובה הקבועה שלי היא "תמיד כדאי להכריז – השאלה אם היד מתאימה להכרזה".
אם לא תהיו פעילים בהכרזה, תמצאו את עצמכם שוב ושוב בצד המגן או כדומם, וזה בוודאי לא מה שאתם רוצים.
במיוחד במצב תחרותי, הכרזה היא נשק חשוב. התערבו כמה שיותר – בכל מקום שאתם יכולים. גם אם לא תזכו לשחק את החוזה, עצם ההתערבות תגרום ליריבים לעבוד קשה יותר כדי להגיע לחוזה הנכון, ולעיתים אפילו תסיט אותם מהדרך.
בשבוע האחרון היו לי כמה דוגמאות יפות לכך. היד הראשונה:
אחרי ששותפי כבר קרא פאס היה די ברור שיש למתנגדים התאמה במייג'ור וכוח למשחק מלא לפחות. אני נגד הכרזות "פרווה" שלא מפריעות לאף אחד – למשל הכרזה של ♦4 הייתה נותנת ליריבים מספיק מרווח לברר ולהגיע לחוזה הנכון.
במקום זה בחרתי בהתעברות של ♦5 שגזלה מהם את המרחב לבדוק סלם. מערב אמנם תמך ב ♥ אבל למזרח לא היה מספיק מידע כדי להחליט אם להמשיך. כבר בלקיחה הראשונה מזרח חתך את ה A♦ ותבע 13 לקיחות – אבל הם עצרו במשחק מלא!
היד השנייה:
מיד לאחר מכן, כנראה בגלל ההתלהבות מהיד הקודמת, החלטתי לנסות משהו קצת משוגע והתערבתי עם ♥2. אל תשאלו למה – גם במבט לאחור אני בעצמי לא מבינה…
מערב, שנזהר הפעם, לא רצה ליפול שוב בפח: אחרי ששותפו תמך, הוא קפץ ל-♠6. צפון הוביל בK♥ וכבר קיללתי את עצמי על ההתערבות הפזיזה. אבל למזלי, שותפי החזיק חמישייה טובה בשליט, החוזה נפל פעמיים וזכינו שוב בתוצאה מצוינת.
אז מה מוסר ההשכל?
הבנו שכדאי להתערב – מאוד כדאי. זה משבש את הכרזות היריבים ומקשה עליהם להגיע לחוזה הנכון. אבל – וזה אבל חשוב – זה לא אומר שצריך להכריז בלי כללים. כל עוד יצאתם מזה בשלום, מצוין. אבל תזכרו: במצב שונה של השותף זה יכול להיגמר באסון.
לסיכום:
✅ תאמצו את מה שעשיתי בחלוקה הראשונה – התערבות חכמה שמפריעה ליריבים.
❌ אל תגזימו כמו בחלוקה השנייה – גם אם הפעם זה נגמר בטוב, זה לא תמיד יקרה.
מקווה שלא בלבלתי אתכם יותר מדי… 😊