שחקני ברידג' אוהבים ידיים שיש בהם עניין, ידיים חזקות או חלוקתיות. השבוע ניהלתי תחרות והייתה שם יד עם תשיעייה סגורה בדיאמונד בדרום ותשיעייה כמעט סגורה (רק האס חסר) בספייד במערב. התלבטתי אם להכתיר את היד הזו כיד השבוע אך בסוף החלטתי ללכת על יד שונה לחלוטין. כזו שנפגוש יותר מפעם אחת בכל טורניר או משחק מודרך. לס.ג'י. סיימון, שחקן וכתב בריטי מתחילת המאה 20, יש משפט שאני מאד אוהבת: לא הידיים הקשות הן אלו שהופכות שחקן למנצח, אין מספיק כאלה אלא היכולת לא להסתבך עם הידיים הקלות.
הנה לכםיד "קלה":
שותפכם פתח ♥1, השבתם ♠1 וקיבלתם תמיכה ב ♠2. האם להמשיך? יש 10 נקודות והיד בהגדרה בינונית. אך האם יש לנו סיכוי למשחק מלא אפילו אם לפותח 14 נקודות? ככל הנראה הסיכוי לא גבוה, ידנו מאוזנת והנקודות בסדרות המינור מבוזבזות מול קוצר בסדרות אלו אצל השותף. ההכרזה הנכונה היא פאס, אך כפי שמראה טבלת התוצאות לרוב השחקנים (כולל אותי) יש אופי אגרסיבי למדי וכמעט כולם עלו לפחות ל ♠3.
נראה את היד המלאה:
אילו החלוקת השליטים הייתה פחות אכזרית אפשר היה לבצע את החוזה אך במצב הנוכחי לאף אחד לא היה סיכוי. מערב הוביל ♥5 ובסיבוב השני התבררה החלוקה העגומה. לכרוז שני מפסידים בטוחים בשליט, לפחות מפסיד אחד ב ♦ ובין 2 ל 3 ב ♣. השתדלתי לצמצם את ההפסדים, ידעתי שאסור למשוך את כל השליטים אלא חייבים לחתוך ♦ קודם. במשחק הכי זהיר שאפשר נפלתי רק פעם אחת. זה הספיק ל 72% על היד כי הרוב נפלו יותר. יש עוד משפט שמתאים ליד הזו, של אלפרד שיינפולד: היתרון של הכרזות גרועות הוא אפשרות להתאמן במשחק יד בחוזים קשים במיוחד. אכן צדק.