מה שמשותף לשחקני ברידג' מתחילים בכל הגילים היא אהבה לאסים. "וואו, היו לנו את כל האסים", משפט ששמעתי לא פעם בקורסים שאני מלמדת. זה נאמר בדרך כלל בהתרגשות ויראת כבוד.
את היד הזו שיחקתי השבוע ב BBO והיו לי את כל האסים!!!
תורי להכריז הגיע אחרי שני פאסים. שקלתי לפתוח ♣2 אך בסוף החלטתי לפתוח ♠1 ולקוות ששותפי ישיב. הוא לא איכזב, אמנם הכריז 1NT בלבד אך גם לא ציפיתי ליותר מדי מהיד שלא פתחה. קפצתי ל ♦3 וקיבלתי בתשובה ♦4. מה עכשיו? לסגור למשחק מלא? להמשיך לסלם? אין לי מפסידים ב ♣ ו ב ♥, לצפון לא יותר משני קלפים ב ♠ אז גם כאן לא יותר ממפסיד אחד. לצפון לפחות 4 קלפים ב ♦ אך קשה לדעת מה האיכות שלהם. החלטתי לקחת סיכון ושאלתי 4NT. התשובה המפתיע הייתה ♣6 שמשמעותה: מספר אי זוגי של קלפי מפתח וחוסר ב ♣. אז לצפון K♦, קלף מפתח יחיד שלא אצלי. הכרזתי ♦6 וזו היד המלאה:
אילו רק יכולתי לדעת שלצפון שישייה ב ♦… בכל הובלה מבצעים 13 לקיחות בלי מאמץ, משליכים מפסיד ב ♠ על ה ♣ ותובעים את הכול. איך אפשר שלא לאהוב יד עם 4 אסים?