יש משהו מיוחד בצליל של השפה הצרפתית. למרות שמעולם לא למדתי אותה ואיני מבינה מילה, המוזיקליות שלה פשוט מקסימה.
כמה ביטויים כן הצליחו להיחרט בזיכרון שלי: "סה לה ווי", "שרשה לה פאם", "מרסי בוקו" ובעיקר – "דז'ה וו".
והביטוי האחרון הזה? הוא פשוט נוצר בשביל משחק הברידג'. כי אצלנו, דברים חוזרים על עצמם יותר ממה שנדמה.
זוכרים את היד המיוחדת שהצגתי בשבוע שעבר? זו שפוגשים אותה אולי פעם בעשור? למי שפספס, הנה תזכורת מהירה (קישור לבלוג המלא):
ובכן, תאמינו או לא – כעבור יומיים בלבד הופיעה היד הזו שוב, בגרסה טיפה שונה. דז'ה וו קלאסי.
הפעם, ההבדל היה שהשותף שלי פתח את ההכרזות (ולא היריב), בפתיחה רגילה של ♣1.
כבר בשנייה שראיתי את ההכרזה הזו, הבנתי – יש לנו סלם כאן. התחלתי ב-♠1, קיבלתי תגובה של ♦2. המשכתי עם ♥2 – הכרזה שמחייבת את השותף להמשיך. כשהוא לא תמך מיד, לא ויתרתי והצעתי ♥3. הפעם הוא תמך.
משם, הרכבת כבר לא עצרה.
והנה היד בשלמותה:
למבט ראשון, החוזה נראה ישיר וקל לביצוע. אבל ניסיון לימד שאי אפשר להיות זהיר מדי. כשהכול ורוד, תבדוק מה יכול להשתבש. כאן חלוקה בעייתית ב-♠ יכלה לסבך הכול.
ליתר ביטחון לפני משיכת השליטים, ביצעתי חיתוך בדומם.
לשמחתי, החלוקה התגלתה כידידותית, וסיימתי עם 13 לקיחות נקיות.
מרבית השחקנים הגיעו לאותו חוזה וביצעו אותו, אבל התוצאה שלי עדיין הייתה מעל הממוצע. הסיבה? לא כולם העזו להכריז סלם, וחלק מאלו שכן העזו – לא הצליחו לסגור את כל 13 הלקיחות.
הפעם, ניהלתי את היד בלי להסתבך.
עכשיו אני מחכה בציפייה לדז'ה וו הבא – אם כי משהו אומר לי שאצטרך להתאזר בסבלנות לעוד כמה שנים…