הפרידה

לפני כשעה חזרתי מהלוויה של קרול – אחת השחקניות הוותיקות של המועדון.

זה כנראה אחד החסרונות של עולם הברידג': כשמרבית השחקנים מבוגרים, הפרידה הופכת לחלק מהמציאות.

ועדיין, בכל פעם שזה קורה – זה כואב.

מועדון ברידג’ הוא הרבה יותר ממפגש של אנשים אקראיים שבאים לשחק משחק קלפים.

זו קהילה – משפחה שנייה – של אנשים שמתחברים ברמה אישית, חולקים חוויות, חוגגים הצלחות ולעיתים גם מתווכחים. כמו בכל משפחה טובה.

קרול אהבה מאוד לשחק, אבל כללים… פחות עניינו אותה 😅

היא שיחקה לפי הרגש, לעיתים רחוקות זכרה הכרזות מורכבות, ובכל זאת – לא פעם הצליחה יפה מאוד.

אני יכולה ממש לדמיין אותה, מגרדת בראש, מביטה בי במבט האנגלוסקסי שלה ושואלת:

“What should I do here?”

ואני עונה לה: “יד מעניינת, יש כמה אפשרויות…”

 ואכן – זו באמת יד מעניינת.

היריב מימין פתח פתיחה חלשה של ♦3. מה הייתם עונים לקרול?

כנראה ההכרזה הנכונה ביותר היא ♣4.

אבל אני החלטתי לקרוא דאבל ואם השותף יענה ב ♥ – אתקן ל ♣.

להפתעתי, השותף קפץ ל ♠4! לרגע שקלתי לנסות סלם, אבל ויתרתי – היד לא הייתה מספיק טובה.

זה הזמן לראות את היד המלאה:

נגד חוזה של ♠4 ההגנה מיהרה לגבות את שני האסים – ובצדק.

אם לא יעשו זאת, הלקיחות שלהם עלולות להיעלם על סדרת ה ♣.

ביצעתי 11 לקיחות – תוצאה מעולה של 90%.

מחר בבוקר אבדוק איך שיחקו האחרים, אבל ברור לי שהפעם ההכרזה הלא נכונה הובילה לתוצאה מצוינת.

בדיוק כמו שקורה לא פעם… לקרול.

ביום ראשון  אכנס למועדון ויהיה מוזר שהיא לא שם –  עם המקל, החיוך והמצב רוח הטוב שתמיד הביאה איתה.

נתגעגע אליך, קרול. ❤️