אתמול בערב נחתתי בארץ אחרי חופשה של שלושה שבועות. הייתה חופשה נהדרת – בדיוק כמו שאני אוהבת: שבועיים של טרק בטבע, ניקוי ראש מוחלט, ולסיים כמה ימים בעיר יפה, עם בילויים ותרבות. הפעם זו הייתה פורטו – בעיניי, אחת הערים היפות בעולם, כזו שברגע שעוזבים כבר מתגעגעים אליה.
ומה לא היה לי בשלושת השבועות האלה?
ברידג'. אפילו לא יד אחת
מה שכן – כל השבועיים של הטרק סחבתי בתרמיל טאבלט, כדי שויקטור ואני נוכל לצפות יחד בקורס שרכשתי. כי גם כשלא משחקים – אני אוהבת ללמוד דברים חדשים ולשפר את המשחק, במיוחד עם השותף.
אז הדבר הכמעט ראשון שעשיתי כשכנסנתי הביתה – היה לפתוח את ה BBO ולשחק תחרות. כנראה שהפסקת ברידג' עשתה לי טוב, כי שיחקתי מצוין והגעתי לתוצאה כללית של 74.5%, מקום 190 מתוך כמעט 20000 משתתפים!
טעות אחת פחות, עוד שני אחוז – והייתי בין המאה הראשונים.
מתוך הידיים ששיחקתי בחרתי אחת לספר עליה:
פתחתי ♣1, השותף ענה ♠1 והיריב התערב עם ♥2. מה אתם הייתם מכריזים?
כשאני רואה יד חלוקתית כזו – אני בכלל לא סופרת נקודות.
זו יד עם פוטנציאל כל כך גדול שלא צריך לחשוב פעמיים. הכרזתי מיד ♠4 וזה הפך לחוזה הסופי.
הנה החלוקה המלאה:
חתכתי את ה A♥ של מזרח, משכתי שני שליטים גבוהים וגיליתי שאין חלוקה.
אין טעם לבזבז שני שליטים למשוך את ה Q כשהיריב ממילא יקבל לקיחה, אז עברתי ל ♣. המצב האידאלי כמובן הוא לעקוף את ה K♣ אבל לא הייתה לי דרך לעבור לצפון. פשוט שיחקתי ♣ נמוך ל J♣ וקיוויתי שה K♣ יושב במזרח.
למה, אתם שואלים? כי מזרח בשבילי אינו היד המסוכנת. אין לו שליטים כדי להוציא לי את השליט האחרון. אם ישחק ♥ – אחתוך ואחגוג על ה ♣. אם ישחק ♦– זה לטובתי, ה K♦ שלי מוגן. מזרח זכה עם K♣ והבין שאין לו מה לעשות. הוא משך את ה A♦ וכל מה שנשאר זה להפסיד Q♠ למערב. ביצעתי עשר לקיחות – תוצאה מעולה.
שחקנים שלא הכריזו משחק מלא אלא הזמינו, נתקלו בסירוב של צפון לעלות. בסך הכל יש לו ארבעה מלכות – אולי זה נשמע מלכותי, אבל בברידג' הן לא שוות הרבה בלי תמיכה של מכובדים אחרים 😉.
גם מי שכן הגיע למשחק מלא – לעיתים נפל, בעיקר אחרי שמשכו את הסיבוב השלישי בשליט. מערב זכה ושיחק דרך KJ♦ של צפון (יד מסוכנת, זוכרים?).
לסיכום – זו אולי לא הייתה מסובכת במיוחד, אבל בהחלט דורשת ניסיון, ביטחון ויכולת לזהות את היד המסוכנת בזמן.
אז אחרי שלושה שבועות של נופים, תרמילים ויין פורט בשפע – חזרתי לשולחן עם מסר אחד ברור:
שחקו הרבה – זו הדרך היחידה באמת להשתפר.