אני מאד אוהבת ברידג'.
זה משחק מדהים – עשיר באפשרויות, מלא באתגרים , וכזה שמצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש.
מה שמפליא אותי שוב ושוב הוא שאנשים נמנעים מלהתחיל ללמוד ברידג' רק כי הם חושבים שהוא "קשה". אבל כמו שאומרים – הפוך גוטה, הפוך! דווקא הקושי הוא מה שיפה במשחק. הוא מה שהופך אותו לעמוק, חכם, ובלתי נגמר.
כבר בבית הספר, המקצוע האהוב עליי היה מתמטיקה – על כל גווניה: אלגברה, גיאומטריה, טריגונומטריה. אהבתי לפתור בעיות, וככל שהן היו מסובכות יותר – כך גדלה ההנאה שלי.
הוריי רשמו אותי לחוג מתמטי באוניברסיטה, שם למדנו לוגיקה ופתרנו בעיות מורכבות. הייתי יכולה לשבת ימים שלמים רק כדי להגיע לפתרון. לא להרפות עד שמצאתי את הדרך.
וזה בדיוק מה שאני מוצאת בברידג' – בעיות לוגיות שמחכות לפתרון. רק שבניגוד לשיעורי הבית, כאן אין ימים שלמים לחשוב – הכול קורה תוך כדי משחק, תוך שניות.
דוגמה קלאסית: קלף הובלה. נניח שאתם בהגנה, וצריך לבחור קלף הובלה. זו בעיה שצריך לפתור בכל תחילת משחק – קלאסיקה של היגיון ברידג'אי:
- המכרז – מה הוכרז? מה לא הוכרז? מה עשה או לא עשה השותף?
- ההיגיון של הכרוז – מה החוזה? אילו סדרות הוא ירצה לפתח? האם יש לו סדרות קצרות לחיתוך?
- הקלפים שבידנו – אילו סדרות נרצה להוביל מהן? אילו לא?
בחירה נכונה בקלף ההובלה יכולה להפיל חוזה שנראה בלתי ניתן לעצירה. בחירה שגויה – עלולה לתת ליריבים את היד.
עכשיו תורכם: אחרי המכרז שלפנינו מה תובילו? בחרו קלף לפני שתמשיכו לקרוא:
מזרח מכריז 3NT המבוסס על סדרת מינור ארוכה, והנה אנחנו – עם סדרת ♦ ארוכה משלנו, בדיוק הסדרה שהכרוז רוצה לפתח. לכן, ברור שלא נוביל ב-♦ – נרצה לשמור אותה כהזדמנות עתידית
במקום זאת, נחפש את נקודת החולשה של המשיב – ננסה לתקוף בסדרה לא מוכרזת.
מה הסיכוי הטוב ביותר שלנו? סדרת מייג'ור שלא הוכרזה – במיוחד ♠.
ייתכן שלמערב יש ארבעה קלפים בשני המייג'ורים, אך אם נניח שלמזרח אין רביעייה ב-♠, יש תקווה שהשותף שלנו מחזיק בסדרה ארוכה שם.
אם כן – נוביל מתוך QJ6 ונבחר ב־Q♠
- נרמוז לשותף על הרצף ביד
- נמנע חסימה על ידי הובלה של קלף גבוה מהיד הקצרה
והנה היד המלאה:
מה קרה בפועל? הובלה ב־Q♠ ייתה קטלנית עבור הכרוז. בכל אחת מהסדרות הצדדיות יש לו מפסיד, ולא משנה איזו סדרה ינסה לפתח – הוא ייתקל בהגנה עיקשת. המגנים זוכים ב-4 לקיחות ב־♠ והחוזה נופל.
אז… צריך עוד הוכחות שברידג' זה משחק מדהים?